המטפלת
פעם ראשונה שאני מתמודדת עם סיטואציה כזו. עבודה מרובת שעות, ימים ארוכים וילדה אחת קטנה.
כאשר את מתחילה עבודה חדשה אין ספק שחובת ההוכחה עלייך. בין השאר העניין כולל לא מעט שעות עבודה בהן את "מבלה" במשרד, בייחוד אם מדובר בחברת היי-טק. הדבר הופך לבעייתי יותר כשאת אמא, ואין ברירה אלא להיעזר בהורים/מטפלת שישתלבו בלו"ז של הילדה.
ככה מצאתי את עצמי, שבוע לפני תחילת עבודה חדשה, מחפשת מי יוכל להוציא את הילדה מהגן ולדאוג לה לפחות כמוני. מפה לשם קיבלתי המלצה על מטפלת שגרה באיזור, הרמתי אליה טלפון לוודא זמינות מיידית ויצאנו לדרך.
הפגישה הראשונה היתה קצרה יחסית אך גם מאוד מעודדת, בסך הכל פגשתי אישה לא צעירה ומאוד סימפטית, עם נסיון עשיר וגישה לא רעה לילדים. אחרי 20 דקות של שיחה קולחת ורושם ראשוני לא רע בכלל נפרדנו לשלום וקבענו פגישה חוזרת למחרת. אלא שלמחרת, כשעה לפני הפגישה המטפלת שלחה הודעה שלא תגיע היום. ככה סתם, בלי להגיד למה או מתי ניפגש שוב. "עד שמצאנו מטפלת אופציונלית היא דופקת ברז כבר ביום השני?!", " איך אני מוצאת תוך יומיים מטפלת חדשה?", "למה לא התחלתי בחיפושים קודם?", "איך אני שורדת את השבוע הראשון בעבודה במצב כזה?" אלו היו רק חלק מהשאלות שעלו בחמש הדקות שהיו לי מקבלת ההודעה ועד שלקחתי את הילדה מהגן.
מאוחר יותר, בזמן שאני והילדה שלי השתוללנו בגינה, המחשבה הבאה חלפה בראשי - יכול להיות שהמטפלת בעצם עושה לי תרגיל והיא יושבת על איזה ספסל בקירבת מקום ובוחנת אותי? בודקת איך אני מתנהגת עם הילדה, מה היא אוכלת ובאיזו תדירות אני בודקת את ההתראות שמתקבלות אצלי בטלפון הסלולרי. אין ספק שזו היתה אחת המחשבות הפרנואידיות ביותר שהיו לי בחיי, אבל כנראה שזו אחת מהתכונות שמתחזקות אצלך כשאת הופכת לאמא. מה שכן, המחשבה הטורדנית הזאת אכן גרמה לי להסתכל קצת פחות בטלפון ולתת לילדה פרי במקום במבה - מודה, לא בדיוק המסלול הישיר לקבוצה של אמהות משקיעות, אבל גם זה משהו 😉.
