נכנסים לכלוב
אז אחרי חצי שנה של חיפושים און אנד אוף וחודש של חיפושים אינטנסיביים תוך כדי בטלה מוחלטת - נמצאה המשרה החדשה.
כמו קודמותיה גם היא בתעשיית ההיי-טק וככל הנראה כוללת פינוקים לרוב: שכר גבוה, משרדים מפנקים, חנייה נוחה, סנדוויצ'ים וחטיפים אכול כפי יכולתך, הטבות, בונוסים ומה לא. איפה הקאץ' את שואלת, הנה זה מגיע...זמינות!
שעות של עבודה במשרד, שממשיכות אחר כך גם בבית.
מיילים, טלפונים, שישי-שבת, חו"ל, חגים - לא משנה מה הסיטואציה, אם יש משבר כלשהו, אם הבוס שלך קיבל קצת על הראש (גם אם זה מאשתו) או אם סתם נשארה משימה לא סגורה, את צריכה לטפל במצב. להיות זמינה לכל שאלה, בעיה או טענה שעלולה לצוץ.
בדרך כלל זה יקרה בזמן הכי לא מתאים: כשאת מבלה עם הילדים, יושבת במסעדה עם חברים או סתם נחה לך מול הטלוויזיה. ובכל זאת, אין ברירה, צריך להירתם למשימה ולחזור עם תשובה או פתרון בהקדם האפשרי - הבוס מחכה.
הדילמה הזו שצצה כל פעם מחדש: כסף או פנאי? מה באמת עדיף?? האם זה הזמן לקדם את הקריירה עם שעות עבודה מטורפות ומשכורת לא רעה או דווקא להשקיע את הזמן במשפחה? ואולי בכלל קיימת האפשרות לשלב ביניהם בדרך שתשביע את רצון כל הצדדים (לפחות ברוב המקרים). כנראה שהתשובה לדילמה הזו תגיע במוקדם או במאוחר, מה שבטוח - לא משנה מה תבחרי לעשות, כך או כך הילד כנראה ידרוש טיפול פסיכולוגי כדי לתקן את הנזק שעשית לו (לפחות מנקודת המבט שלו).
בינתיים לא נותר אלא להגיד שלום שלום לשעות של עבודה - להתראות חיים, אולי ניפגש שוב עוד כמה שנים (או לפחות בחופשת הלידה הבאה). בכל אופן, בדיוק נכנסתי לכלוב. נקווה שיהיה נוצץ!!
